רבים מופתעים שהבן של ויקטור מכהן בוועד המנהל של הפועל. אבל רבים עוד יותר בחרו בו. סיפור שקשה היה להמציא, וראיון שגם הוא יפתיע אתכם
עידו אורנשטיין
חברי הוועד הנכנס (מימין): בלום, יונה, כרמון ודוויק
״אני רפי יונה, בן 38, סמנכ"ל בחברת א. ברזני, אב לשניים. אוהד שרוף ומהשבוע חבר גאה בוועד המנהל של הפועל ירושלים. וכן, הבן של ויקטור״.
בבחירות שנערכו החודש למוסדות העמותה התווסף שם חדש לוועד המנהל. הוא מצטרף ליותם כרמון, ירון דוויק ואבישי בלום, אחרי שזכה לאמונם וקולותיהם של חברי העמותה. חלקנו מיודעים עימו היטב מהיציע, מכירים את הרקורד העסקי וכישורי הניהול מחד, ואת הנדיבות ושיקול הדעת שמאפיינים את הילכותיו מאידך - עבור אחרים מדובר בהפתעה, בעיקר בשל השיוך המשפחתי, כמובן.
רפי כאן לראיון היכרות. כדי לפרק את ה״מוקש״ ולשתף בסיפורו האישי הייחודי, שמספר לא מעט גם עלינו ועל התהליך שעבר המועדון, עם ההיסטוריה רבת הדרמות והתהפוכות, שאין באמת דומה לה.
״גדלתי בקטמונים״, פותח רפי. ״כשהייתי בן 8 המשפחה שלי עברה ליישוב אדם, וכיום אני גר בארנונה. גדלתי בהפועל, מהרגע בו אבא שלי הגיע למועדון באמצע שנות ה-90. הוא היה שחקן נוער בקבוצה, אוהד שרוף, עד שהפך לבעלים שלה. גם אני ניסיתי לשחק קצת במחלקת הנוער, אבל מה לעשות - הייתי גרוע :)
רפי (בשורה האמצעית, השני מימין) במדי נערים א'
אז מהיציע נהניתי וזכיתי לרגעים שחיברו אותי לקבוצה והפכו אותה לחלק בלתי נפרד ממני: הניצחונות ההם על מכבי חיפה ות״א, רבע הגמר מול הפועל ת״א, 3:3 בהארכה והפנדל של שטראובר, גמר הגביע. רגעים שאתה לא שוכח. הפכתי לאוהד שרוף, צובע את הפנים לפני משחקים, עומד על התופים במערבי. אני וכל המשפחה, משפחת יונה מהקטמונים״.
האוהד השרוף VS הבן של
ואז החלה ההידרדרות של המועדון. איך חווית את המחאות נגד אביך כנער?
״זה התחיל כשהייתי בן 17-18. היו הפגנות מול הבית שלנו. ריבים ביציע. ואני, מצד אחד אוהד שרוף של הקבוצה ומצד שני הבן של ויקטור. ניסיתי להגן עליו כמה שיכולתי, אבל אבא שלי תמיד אמר לי לא להתערב. לא אגיד לך שלא היו יריקות, קללות וכו' אבל תמיד איכשהו האוהדים ידעו להפריד ביני לבין אבא שלי כי הייתי אחד מהם, חלק מהם. זה כמובן היה מאוד מוזר ולא פשוט.
כן הגעתי למצבים של קרע עם חברים ביציע. אנשים שהיום, אגב, אני חבר מאוד טוב שלהם. כל המשפחה רצתה שאבא יצא מהפועל. בשנים הקשות גם לא היה הרבה כסף בבית, הפועל באה על חשבון המשפחה. יוסי סאסי הביא את אבא לפשיטת רגל. תקופה מאוד קשה. השפל הגיע במשחק הפתיחה של 2006, עם פרשיית הסדרנים, והקהל שלנו שנשאר מחוץ לטדי. הקש ששבר את גב הגמל״.
אם רפי לא חווה מספיק קשיים וקונפליקטים בלתי אפשריים עד אז כירושלמי אדום, בעונה העוקבת הגיע הפיצול ההיסטורי בקהילה. הפועל קטמון ירושלים הוקמה, ורפי יונה מצא עצמו בצד של הפועל ירושלים המקורית. ״בזמנו זה היה סכין בלב״, הוא משחזר. ״חבר׳ה שלך, שנוסעים יחד לכל מגרש בארץ, אנשים שגדלת איתם - עזבו את הבית. ככה זה הצטייר בעיני. כמובן שהייתי נגד באופן חריף. הסיסמה שלנו אז הייתה שיש דברים שלא מחליפים - משפחה וקבוצת כדורגל״.
רפי וחוג'ה בונים גשרים
לא כל הגשרים נשרפו ולא כל הקשרים נפרמו. חברו הטוב של רפי נותר ליאור חוג׳ה, שהפך לאיש מפתח בצד הקטמוני (כיום אחראי מחלקת הנוער, הפעילות החברתית וקבוצת הבוגרות בהפועל ירושלים). ״ליאור, שגדל איתי יחד בישוב אדם, לקח אותי בפעם הראשונה למשחק של קטמון בטדי, ו-וואלה? התפעלתי. זה היה וואו. נדהמתי ממה שהם עשו. יציע מלא בשישי בצהריים, תינוקות, מבוגרים, סבתות. אמרתי לעצמי: ׳זו קבוצת כדורגל, זו קהילה, ככה צריך להיראות מועדון׳. התרככתי, התמתנתי והתבגרתי. זה היה מעורר השראה - אבל בלב שלי הייתה רק הפועל ירושלים״.
ליאור חוג'ה יחד עם ג'ונתן שריר, סגן שגריר ארה"ב
״לימים, זה הציל את הפועל ירושלים." הוא ממשיך. "הפועל ירושלים הגיעה עד לליגה ב' והתפרקה ובסופו של דבר קטמון הייתה שם כדי לקחת את השם ולהחזיר עטרה ליושנה. בדיעבד, בגלל שיוסי סאסי לא הסכים לזוז מהתמונה, אני מבין אותם כי לא היה להם עם מי לדבר. כשהשנים עברו, ברגע שכבר לא הייתה המקורית, טוב שהיה אותם כדי להציל ולאחד את הפועל ירושלים.
בהקשר של אבא שלי - כל אותן שנים הוא לא היה מוכן לקום וללכת כל עוד סאסי שם, מתוך תחושת מחויבות לקבוצה. הוא רצה בטובת הקהל, לכן גם נתן את זכויות הניהול לקבוצות הניהול השונות שהגיעו״.
גם ויקטור יונה, אחרי נהרות הדם הרע שזרמו בין הצדדים, התרכך, התקרב. עוד טרום האיחוד, בעונת 2019-20, חברת ״א. ברזני הסעות״ בה הוא שותף תרמה לקבוצת הנוער הקטמונית. כיום החברה המשפחתית, בה לרפי תפקיד מפתח, הינה הספונסר הראשי של קבוצת הנוער שלנו. ״אחרי פירוק הפועל ירושלים, כשפנו לאבא לדבר על הקמה מחדש, הוא אמר: ״רק איחוד. זו ההזדמנות לקבוצה אדומה אחת גדולה״, מספר רפי, שהיה שותף אז לשיחות הגישור והאיחוד מול מנכ״ל המועדון אורי שרצקי וליאור חוג׳ה. ״היה ברור לנו שרק איחוד יוכל להחזיר את הפועל ירושלים לימים הגדולים״.
ביזנס, קהילה, כדורגל
ואכן, רפי מצטרף לוועד המנהל של המועדון באחת העונות המרשימות והמרגשות שידעה הפועל ירושלים בתולדותיה.
״יש ביציע אנשים שגדלו עם התפיסה שקטמון זה ׳האויב׳, ה׳דרבי׳ היחיד שהם חוו. מצד שני, יש לך דור שגדל על טהרת קטמון. בעוד 50 שנה לא נוכל להפריד בין ההיסטוריות השלובות הללו. זה סיפור יוצא דופן, עם סוף טוב שאנחנו חווים אותו היום״.
אתה חי בשלום עם השם קטמון בקבוצת הנשים ומחלקת הנערות?
״האיחוד שעשינו הוא לא רק בשם, הוא להבין ללב של האנשים. אנחנו משפחה אחת שלא ניתן להתעלם מהרצונות בה. אני אומר: ההיפך, בוא ניתן להם עוד משהו, איזושהי מחווה של רצון טוב לאנשים שהקימו את קטמון ושמגיע להם המון קרדיט בהצלת הפועל ירושלים. אני יודע שיש אנשים שעדיין קשה להם, אבל זה לא מפריע לי ובסוף כולם יבינו את זה".
רפי הצטרף לעסק ההסעות המשפחתי ב-2008, אחרי הצבא ואחרי פלירט מצליח עם סצינת המוזיקה הלוקאלית (הרכב ההיפהופ ״הצ׳אקרה השמינית״. מוזיקה הוא עדיין אהבה גדולה שלו). כשנכנס לביזנס ברזני היתה חברה קטנה שעמדה על 15 רכבים, כיום מדובר באופרציה משמעותית עם 150 כלי רכב, וזרועות בייבוא רכב, בנדל״ן מסחרי (ברזני גרופ) והשקעות.
״מן הסתם כל מתנדב בוועד המנהל מביא את הניסיון שלו. אני מביא את עבודת היום-יום שלי בעסק גדול. אני מקווה לעזור בניסיון איפה שיידרש. אני מסתכל על המועדון כעניין מערכתי, לא מקצועית על הדשא. אשמח לעזור בנושאי שיווק, מערך גיוס הכספים, ובכלל בנהלי עבודה של עסק גדול עם יעדים״.
ואת היעדים ארוכי הטווח שאתה מדמיין ניתן להשיג במודל הקיים?
״כן. אני מאמין שזו הדרך הנכונה. אגב, פה אני ואבא חלוקים קצת. שנינו מאמינים במודל האוהדים, אבא חושב שצריך בעל בית עמיד לתארים. אני לא רוצה לשנות. אני בא מהיציע ויודע שהכדורגל הוא של האוהדים. בשביל מי השחקנים משחקים כדורגל? בשביל החבר'ה ביציע. ואני חושב שיותר קל לגייס כסף ליציע, לעמותה, לקולקטיב, מאשר לבן אדם״.
בחירה ראשונה, חותמת אחרונה
פעם אחרונה ״הבן של״, ברשותך: איך אתה מכיל את זה שהקהל שר נגד אביך?
״אני רגיל לזה מעל 20 שנה :) תשמע, הייתי הולך לערבי מוזיקה ישראלית שיהונתן כהן היה מארגן, ובשירים המתאימים הקהל היה מקלל את אוחנה, ואז את אבא. לאבא שלי הייתה יכולת לצחוק עם זה, וגם אני מקבל ברוח טובה, כמה שניתן. ברור שהייתי מעדיף שזה לא יהיה, אבל אני מבין, גדלתי ביציעים.
אני רק חושב שמי שמקלל את סאסי ואת אבא באותה נשימה - טועה. סאסי הביא את אבא שלי לפשיטת רגל. שניהם היו בראש מערכת שכשלה, אבל ההבדל ביניהם גדול. אנשים באופן טבעי לא בקיאים לגמרי בהיסטוריה, אבל אני מקווה שאולי זה שאני בוועד המנהל ישנה את התמונה קצת. אוציא שם יותר טוב למשפחה. משפחת יונה גדלה כאוהדי הפועל מהקטמונים ותמיד רצינו רק את טובת הפועל.
לדעתי, כמו שהמערכת גדלה והתבגרה, גם הקהל יכול להתבגר ולהבין שכבר אפשר להוציא את השם של אבא שלי מהשירים. אבא שלי אוהד הפועל בדם, גם כיום. הוא מאוד אמוציונלי לגביה, רגיש, היה בדרבי הראשון ומאז לא יכול לראות משחקים אפילו בטלוויזיה כי הוא לא עומד בלחץ. אני מתקשר עם שריקת הסיום לספר לו על התוצאה. אני שונה באופי. הרבה יותר מתון. שוחר שלום, תמיד אחפש את עמק השווה והפשרה. באופי אני יותר אמא שלי :)״.
ועם כל משקעי העבר, בטוויסט עלילה שקשה היה להמציא - נבחרת החודש לוועד באופן דמוקרטי.
״זה מאוד מחמיא לי. ניסיתי לרוץ בשנה שעברה ולא נבחרתי, וגם השנה זה היה מאוד צמוד. בחרו בי בזכות עצמי, כמישהו שהאוהדים חשבו שיוכל לעזור למערכת. אישית, זה מרגיש לי עכשיו כאילו שמנו חותמת אחרונה על האיחוד. סגירת מעגל, התפקחות, הבנה שאנחנו אחים והדם שלנו אדום״.
מה שעושה לי טוב
איך אתה מסתכל על המערכת של הפועל ירושלים כיום?
״אני לא בא לקחת שום פיקוד ולא בא לנסות לשנות דברים מהיסוד או להפוך דברים. ההיפך, אני בא לנסות לעזור ולשפר במה שניתן. אם אני יכול לעזור עם הניסיון הניהולי שלי בלהזיז דברים קטנים שירימו את המערכת - אעשה כל מה שאפשר. אנחנו נמצאים לדעתי במקום מצוין, בו הפועל ירושלים צריכה עוד קצת, עוד פוש קטן. אני בא לתת מהניסיון, הקשרים וההבנה שלי למערכת שבנויה מצוין״.
דגשים ספציפיים שיקרים לליבך?
״חשוב לי להעצים עוד יותר את הפעילויות החברתיות. התמוגגתי מהפעילויות שלנו כבר מהיום הראשון. ישבתי עם ליאור חוג'ה שסיפר לי על קריית יערים. פתאום מדברים על נוער בסיכון ואתה רואה מה זה עושה להם, איך זה עוזר להם, אלה דברים שאשמח להמשיך לפתח, זה מדהים לחבר אוכלוסיות מגוונות למשחק הזה״.
מישהו מהצד יכול היה לשאול: למה רפי יונה צריך את זה? את ההתמודדות הבלתי פוסקת עם ההיסטוריה, המשפחה, הקרעים והדילמות?
״שמעתי בפודקאסטמון את המנהל הטכני שלנו, אורין מונק, אומר: ׳הבנתי שמה שעושה לי טוב בחיים זה הפועל ירושלים׳. פשוט ככה, וכל כך הזדהיתי. לא יודע למה, אבל זה מה שעושה לי טוב, ולהשתמש בכדורגל כדי לעשות טוב לעוד אנשים מסביב, לקהילה. זה הבית שלי. כדורגל זה חיים״.
